“אני כבר לא יודעת מה לעשות איתה”

בשלב הראשון בהדרכת ההורים, קיימתי פגישה עם ההורים והגעתי לתצפית באחר צהריים שיגרתי בבית, כדי לראות וללמוד בזמן אמת על ההתמודדות היומיומית של המשפחה. לאחר עיבוד המידע, זו תמונת המצב שנגלתה לעיניי. מדובר בזוג הורים משכילים, קרייריסטים, המגיעים מבתים מאוד מחונכים ומלומדים, מחינוך לדרך ארץ, כבוד והשקעה בלימודים. לזוג ההורים המאושרים נולדה בת בכורה מושלמת! תינוקת נוחה, אוכלת וישנה כמו שצריך, לא בוכה סתם. “הנסיכה של הבית” שגדלה להיות הילדה הטובה והמושלמת החכמה, המצליחה – “ממש העתק של אביה”. מנקודת מבטם של ההורים, זו התגשמות חלומם שיש להם ילדה כזו. היא נוחה וטובה ואין איתה בעיות. סטטיסטית כ-40% מהתינוקות הם בעלי טמפרמנט “קל”. כשנולד לזוג הורים תינוק קל, “מוצלח” שכזה, זה מיד מציב את ההורים כהורים מוצלחים, כאלו שתמיד יודעים לזהות את הצרכים של התינוק ומצליחים לרצות אותו.

כ-10% מהתינוקות הם בעלי טמפרמנט “קשה”, אלו שקשה מאוד לרצות אותם. כשנולד תינוק עם טמפרמנט “קשה” אחרי תינוק עם טמפרמנט “קל”, ההבדל הגדול ביניהם מקשה מאוד על ההורים. במשפחה זו, אכן לאחר כשנתיים נולדה תינוקת בעלת טמפרמנט “קשה”. קשה להרגיע אותה, קשה לרצות אותה, היא לא מסכימה ללכת לאף אחד, בוכה כל הזמן וההורים מתקשים לזהות את צרכיה ולרצות אותה. כך נוצר מצב בעייתי – ישנה ילדה בבית שמערערת את ההורים, את הצלחתם כהורים (כלפי עצמם וגם כלפי הסביבה). וכשמדובר בזוג הורים שהם גם אנשים מצליחים בעצמם, זהו מצב מבלבל ומתסכל מאוד. התפיסה שלהם כלפי עצמם ביחס לילדה זו, היא שהם “לא הצליחו” איתה. לחיות עם תפיסה זו, זה קשה מאוד ומשפיע על כל האווירה בבית. התחושות הנלוות לתפיסה הזו, כמו תסכול ואכזבה משפיעות על התגובות של ההורים אל ילדה זו, וכך מתגלגלת לה שרשרת התגובות שיוצרת אווירה מתוחה ולא נעימה בבית.

המצב החמיר עוד יותר לאחר הצטרפותה של הבת השלישית, התינוקת הקטנה שכולם אוהבים, החייכנית והסתגלנית. הבת האמצעית (ע’), שעד כה היתה צריכה לבלוט רק מול אחותה “הטובה”, עכשיו צריכה להתחרות גם על מקומה מול הקטנה והאהובה. וההורים שהיו סלחנים יותר בתחרות מול האחות הגדולה, לא מצליחים להיות סבלניים בתגובותיהם לאופן בו ע’ מתנהגת כלפי הקטנה. התוצאה היא שכל הזמן מעירים לע’, השם הכי נשמע בבית (ולא לטובה) הוא השם שלה: “ע’ תעזבי אותה כבר”, “ע’, למה את עושה את זה”, “תפסיקי עם זה”, “ע’, למה אני צריכה לבקש ממך כל -כך הרבה פעמים?, “כל הזמן צריך להעיר לך”.

במפגשים הבאים של הדרכת ההורים, שיתפתי ושיקפתי להורים את התמונה הרחבה שראיתי. הדגשתי את נקודת מבטם של כל אחד מבני המשפחה, וכיצד זה מתבטא בהתנהגות שלהם בבית. התחלתי מנקודת המבט שלהם ההורים, ויחד זיהינו כי תגובתם להתנהגות של ע’ קשורה לרגשות שלהם, בעיקר לאכזבה ולתסכול שלהם מעצמם בכל מה שקשור אליה.

מתוקף תפקידי כיועצת משפחתית, אני משתדלת כל הזמן לראות את הדברים מנקודת המבט של הילדים. במקרה הזה, כל אחת מהבנות רוצה להיות ייחודית, ולזכות בתשומת לב. הגדולה מקבלת תשומת לב כי היא החכמה והטובה. הקטנה מקבלת תשומת לב על היותה הקטנה, המתוקה והאהובה על כולם. לאמצעית לא נותר- אלא להיות ייחודית בהיותה “הקשה”. ואם נסתכל מנקודת מבטה, היא הרי משיגה את מטרתה, אז למה לה להשתנות? למה שלא תמשיך להיות ה”קשה” אם היא משיגה ע”י כך את מטרתה- לקבל תשומת לב.

כדי לאבחן אם מדובר בהתנהגות הקשורה להורים, היה לי חשוב לברר, איך הילדה מתנהגת בגן. התמונה התחדדה לי אף יותר, שמדובר כאן במקרה בו הדרכת הורים יכולה לסייע להשכין אווירה נעימה ושקטה יותר בבית. שכן, לדברי האמא והגננת, היא ילדה מקסימה, נהדרת, אהובה וחברה טובה בגן. היא מקשיבה כשפונים אליה, היא משתפת פעולה עם הצוות החינוכי ועם חבריה. אם כן, השערתי היא שמשהו בבית הוא שמדברן אותה להתנהג בצורה מפריעה.

מדובר בילדה חכמה מאוד, שמודעת להתנהגות שלה בבית ומודעת להשפעה שיש להתנהגות שלה על התגובות של הוריה. בשלב זה בהדרכת ההורים, פתחנו את ‘מודל הגוף’, כדי לנעוץ את המקור להתנהגות של ע’, להבין איזה צורך אצלה דורש מענה. זיהינו יחד כי הסיבה להתנהגות שלה נובעת מהצורך שלה להיות אהובה, ייחודית, להרגיש שרואים אותה בבית. כעת הייחודיות שלה היא היותה “קשה”, דבר המזכה אותה בהמון תשומת לב מהוריה, גם תשומת לב על התנהגות שלילית היא תשומת לב!

עכשיו, איך גורמים לה למצוא ייחודיות אחרת שאינה דרך התנהגות מפריעה?

כדי לגרום לשינוי בהתנהגותה של ע’, על הוריה לשנות את תגובתם אליה. בתהליך הדרכת ההורים, התמקדתי בנושאים הללו וביקשתי מההורים:

– לעצור לפני התגובה שלהם ולנסות לזהות מאיזה רגש הם מגיבים.

– לבחון מאיזה צורך נובעת ההתנהגות של ע’ במצב מסוים (לפי מודל הגוף: תשומת לב, רעב, עייפות)

– להשקיע ולמצוא התנהגויות טובות שלה ועליהן לתת המון תשומת לב.

– לעדכן את ע’ כי הם החליטו לשנות את תגובתם שהיתה עד כה ולשתף אותה מה תהיה התגובה החדשה שלהם (להתרחק/להרחיק). מדובר בשיחה קצרה שנאמרת פעם אחת באווירה טובה (לא בשעת כעס ועצבים) ומטרתה להתריע בפני השינוי הקרוב.

– להתמיד בתגובה החדשה – החלק החשוב בתהליך השינוי הוא להתמיד בתגובה החדשה שבחרתם ולבצע אותה בקור רוח.

לסיכום, המסע להורות בריאה דורש התבוננות אחרת על המשפחה. בהדרכת הורים נתבונן יחד על כל המרכיבים במערכת המשפחתית, נכיר לעומק את האינטראקציה בין כולם, נבין כי ישנו פער בין ההורות המצויה להורות הרצויה ונשאל האם יש רצון לצמצם אותו. רק לאחר מכן ובהתאם לצרכים שלכם, נתכנן יחד את הצעדים המתאימים והבריאים למשפחה שלכם.