אני נתקלתי לראשונה בהתקפי זעם של ילדים רק כשהייתי גננת ותיקה. לא הכרתי את זה מבית הוריי וגם לא מביתי הפרטי. ילדיי כעסו (עלי ועל אחרים), ילדיי היו ברוגז (איתי ועם אחרים) וילדיי היו לא שבעי רצון הרבה פעמים, אבל התקפי זעם לא היו מוכרים לי.
כשחוויתי זאת בתור גננת די מנוסה, אחרי כמה שנים של עבודה עם ילדים, זה הפתיע אותי והפחיד אותי: מה זו המפלצת הזו ששוכנת בתוך הילדים הפעוטים האלה? מאיפה הזעם? למה זה קורה להם? הבעיה אצלם או שהבעיה אצל הוריהם? האם זו תופעה של שנות התשעים והאלפיים או שזה היה מאז ומעולם ופשוט לא ראיתי?
ישנם ילדים שמתפרקים לחלוטין על כלום בריבוע והורים העומדים חסרי אונים מול ההתפרצות. בטור הזה אני רוצה לספק לכם הבנה על הנושא כי הדרך להפחתת התקפי הזעם אצל ילדים מתחילה בהבנת הרקע להתקף וברכישת כלים חדשים ויעילים לכם, ההורים, להתמודד עמו.
הסיבה שבגינה ילדים מתפרצים בהתקף זעם ולמה כל כך קשה להם להירגע, קשורה לצורת החשיבה שלהם. ילדים משתמשים בהרבה מאד דיבור עצמי שלילי וחשיבה שגויה. דיבור עצמי שלילי כולל פנטזיות לגבי כוח. למשל מחשבות כמו “אני אראה לה מי קובע כאן” או “זה ילמד אותה לא להגיד לי מה לעשות”. כשהם מתמודדים עם סירוב שלכם הם חושבים על כמה שהדברים אינם הוגנים (“זה לא פייר” זה משפט מוכר להורים), על כמה שאתם ההורים רעים, וכמה שאתם לא מבינים אותם. אילו רק כמה דוגמאות, כי היצירתיות מגוונת לפחות כמספר הילדים. חשיבה שגויה זו והדימויים הרגשיים של שליטה המתלווים אליהם, מהווים את הדלק לזעם שלהם. חשוב לזכור שילדים, במיוחד ילדים צעירים, אינם מודעים לתהליכים הרגשיים/נפשיים של עצמם ואיך הם משפיעים על התנהגותם. האמת? גם רובנו, המבוגרים, לא ממש מבינים את התהליכים האלה שקורים גם אצלנו. בנוסף, ברגע שהדיבור העצמי השלילי מתחיל בתוכם, מאד קשה להם להפסיק או לשנות אותו. הם ילדים.
חשוב גם להבין שאם אי פעם וויתרתם לילד שלכם בשל התקף זעם שלו – אז התקפי הזעם מקבלים ייעוד: להתיש אתכם עד שתוותרו לו שוב!! קשה לגרום לילד להירגע מהתקף זעם כאשר התקף כלשהו, אפילו בעבר הרחוק, זכה לתגמול. עבור הילד, אין שום דבר מושך בלהירגע כאשר הוא יודע שיוכל להשיג שליטה (שתתנו לו מה שרצה) על ידי התקף זעם.
לרוע המזל, ועד כמה שזה קשה, לפעמים עלינו לקחת צעד אחורה ולתת לילד להתיש את עצמו (כל עוד הוא לא מסכן את עצמו או אחרים). בנוסף, ישנם כמה דברים שתוכלו לעשות על מנת ללמד את הילד לנהל את רגשותיו בצורה יותר יעילה.
הדרך הטובה ביותר להתמוד עם ילד בהתקף זעם, משתנה מעט בהתאם לגילו של הילד:
ילדים מתחת לגיל חמש זקוקים להכוונה לפעילות ספציפית שיכולה לעזור להם להירגע. תוכלו לומר משהו כמו “אני רואה שאתה ממש כועס. הלוואי ויכולתי לעזור לך להירגע עכשיו. הנה, אולי תצייר ציור שמראה לי כמה אתה כועס”. זוהי רק הצעה, תוכלו לבחור בכל פעילות שעשויה להרגיע את הילד או לתעל את האנרגיה שלו בצורה חיובית יותר (“אתה רוצה שאשב לידך בשקט?” או “את רוצה לשטוף פנים?” או “אולי נכנס למטבח ונעשה לנו משהו לשתות”). עם ילדים בגילאים אלו, הפניית גב והתרחקות מהם בזמן התקף הזעם יכולה לייצר חרדה במקום להרגיע, לכן רצוי להישאר בטווח ראייה בעודכם מפנים את תשומת לבכם לפעילות אחרת עד שהם נרגעים. בנוסף, הילד זקוק לכך שתהוו מודל עבורו כיצד להרגע, פשוט כי הוא לא יודע עדיין איך להרגיע את עצמו, לכן הפחיתו את האינטראקציה שלכם איתו עד ששניכם יותר רגועים. אם אתם יכולים, נסו להדגים עבורו פעילויות מרגיעות כמו נשימה עמוקה, דפדוף בספר, סידור החדר וכד’. נכון, לא תמיד קל לשמור על קור רוח כשהילד שלך בעיצומו של התקף זעם אימתני, אבל יכול להיות מאד יעיל להראות לו שאתם לא מתכוונים להתפרק מהתנהגותו, ושאינכם מפחדים ממנו או מהכעס שלו. חשוב להמנע מלתת להתקף יותר כוח ממה שצריך, אחרת תגלו שהילד שלכם משתמש יותר ויותר בכעס על מנת להשיג את מבוקשו. לפעמים, כשההתקף ממש פיזי והילד זורק עצמו או זורק דברים – יש לחבק אותו במה שנקרא “חיבוק דב”. זה חיבוק הפוך בו הגב של הילד צמוד לחזה שלכם, ותוך כדי חיבוק כזה שהוא גם אוסר וגם אוהב תגידו “אני אחבק אותך עד שתירגע”. לא תמיד הם מצליחים להירגע לבד ואז הציעו להם את ההצעות שהצעתי למעלה.
עם ילדים בגיל בית ספר יסודי אפשר לחשוב ביחד, מבעוד מועד, על “תכנית הירגעות”. שוחחו עם הילד ואימרו לו שזה בסדר לכעוס, אבל שגם חשוב ללמוד להתמודד עם כעס בצורה חיובית במקום לצרוח, לזרוק דברים או לקלל. חישבו על תכנית פשוטה, עם שלב אחד או שניים ועשו אפילו משחקי תפקידים עם הילד על מנת לאפשר לו לתרגל. ישנם ילדים שיבחרו ללכת לחדר שלהם ולשבת בשקט או להקשיב למוסיקה, לעשות משהו יצירתי, או לעשות פעילות פיזית בחוץ (לשחק בכדור, לרכב על אופניים וכד’). בפעם הבאה שאתם רואים שהילד מתעצבן, הזכירו לו לעשות את הפעילות שתכננתם ביחד ואז התנתקו ולכו לחדר אחר. קחו לעצמכם קצת זמן עד שהוא נרגע. יכול להיות שתצטרכו לעבור את הסערה מאחורי דלת נעולה כשהילד צועק וחובט מצידה השני של הדלת. במקרה כזה אימרו בשקט “אני אצא כשתצליח להירגע”.
למשך זמן מוגבל, תוכלו להציע לילד תמריץ כלשהו כשהוא מתחיל להרגיע את עצמו על ידי תכנית ההירגעות או בכל דרך אחרת, וזאת רק על מנת להראות לו שהוא מסוגל לעשות זאת. בכל מקרה, וללא הגבלת זמן, תנו לילד המון חיזוקים חיוביים כשהוא נרגע. שקפו לו את יכולתו להתגבר על הכעס ולהרגיע את עצמו ואמרו לו שאתם גאים בו על כך, גם אם הכעס היה מופנה כלפיכם וגם אם אינכם מסכימים איתו.
עם מתבגרים ומבוגרים צעירים גם רצוי לעשות תהליך של פתרון בעיות ולחשוב מראש על תכנית פעולה או אפילו סוג של תפריט אפשרויות שהנער או הנערה יכולים להיעזר בו על מנת להרגיע את עצמם. עם תחילת התקף הזעם הזכירו להם לפעול בהתאם לתכנית, לכו לחדר אחר והישארו בנתק עד שהוא נרגע. ילדים בגיל ההתבגרות יכולים להירגע על ידי אימון גופני, צעידה בחוץ, טלפון לחבר, קריאה או כתיבת יומן או כניסה לרשת. חיזוקים חיוביים ותוצאות יכולים להוות תמריץ עבור הנער/ה לפעול בהתאם לתכנית אבל אין להפעילם בזמן הסערה. אם למשל הילד שובר משהו בבית עקב התקף הזעם, עליו לשאת בתוצאות, לנקות, לתקן או להחליף את החפץ ששבר (מדמי הכיס שלו/ה). אם אין סכנה, תוכלו לצאת מהבית בזמן התקף הזעם על מנת לספק לשניכם זמן ומקום להירגע. אבל שימו לב, אתם יכולים לעזוב את הבית רק עם מדובר במתבגרים.
תבינו, לא תוכלו לשלוט בילד כשהוא כועס. במקום להכניס אותו לחדר בכוח או לנסות לגרום לו להפסיק לצעוק או לזרוק דברים, תתמקדו בלהרגיע את עצמכם. הרי כמעט בלתי אפשרי לשלוט באדם אחר, גם בילד, ולכן כדאי להיות מודל לרוגע ולהישאר רגועים.
הימנעו גם משיחות עמוקות, חופרות, מלהגיד בפעם המאתיים את אותו דבר ומלדבר לשכל הישר של הילד. הניסיון לדבר אל ההיגיון שלו, לגרום לו להבין את נקודת מבטכם או אפילו לדבר על למה הוא כל כך כועס, לא יהיה מועיל, בדיוק כפי שזה לא יעיל עם מבוגרים. הוא באטרף והוא לא שומע שום דבר. הרבה יותר יעיל לדבר מאוחר יותר, כשכולם נרגעו.
השתדלו גם להתיחס בכבוד לנקודת המבט של הילד/ה. אם הילדה מתפרקת לגורמים מכיוון שאין לה מה ללבוש לבית הספר, והסערה הופכת להתקף זעם, לא יעזור להגיד לה “זה לא חשוב” או “אין סיבה לכעוס” או “תירגעי”. כי האמת היא שזה מאד חשוב לה ברגע זה, ואם תזלזלו בנושא ותמעיטו בערכו ייתכן ותגרמו להסלמת המצב. חישבו על עצמכם. רוב הסיכויים שגם אתם לא אוהבים שמזלזלים או מקטינים את הדבר עליו אתם כועסים.
יכול להיות שתצטרכו להתנסות בכמה טכניקות על מנת לגלות מה עובד הכי טוב עם הבן או הבת שלכם. יש ילדים שמגיבים היטב למסרים לא מילוליים כמו סימני ידיים. יש ילדים שכועסים עוד יותר כשמציעים להם לקחת פסק זמן אבל יגיבו טוב יותר אם תגידו “כדאי ששנינו נקח זמן להרגע, כל אחד בחדרו”. אם ישנן מילים או ביטויים, שכשאתם אומרים אותם לילדים הם מוסיפים שמן למדורה, היו רגישים ואל תשתמשו בהם.
כעס יכול להיבנות בהדרגה או להתפרץ בפתאומיות, אך בדרך כלל נדרש זמן עד שהוא מתפוגג. אם תעבדו ביעילות ובסבלנות עם הילדים שלכם על מיומנויות של שליטה והתמודדות עם רגשות, תוכלו במשך הזמן לראות כיצד הם מתחילים להרגיע את עצמם יותר מהר. בינתיים, עד שהילדים יידעו להתאפק ולתעל את הכעס שלהם למקום אחר, ואתם עדיין בתהליך השינוי, השתדלו להתעלם מהכעס, מטריקת הדלת, מהמלמול ומהפרצופים הארוכים המגיעים עם שלב זה. תגובות לזה יספקו להתנהגויות המוחלשות של הילדים (כי הם כבר בתהליך התאפקות והבלגה) יותר מידי כוח או שיתניעו מחדש את ההתקף. זכרו שכל אחד מתמודד עם כעס בצורה שונה ויש אנשים וילדים היוצאים ממנו יותר מהר מאחרים. רק בגלל שאתם כבר מוכנים לעבור הלאה, זה לא אומר שגם ילדכם צריך להיות מוכן.
במידה ותשתמשו בכלים האלו ותתאמנו בהגבלת האינטראקציה עם הילד בזמן התקף זעם, תוכלו לצפות להפחתה ניכרת בתדירות ובמשך ההתקפים לאורך זמן. בהצלחה.
