משחר ההיסטוריה, מימי קין והבל וסיפור יוסף ואחיו, אנחנו למדים שיחסים בין אחים אינם דבר פשוט. מסתבר שאין מנוס, והם מתחרים זה בזה.
תחרותיות בין ילדים מתחילה להיות מורגשת בגיל חמש. התחרות הבריאה בין הילדים באה ממקום יצירתי, התחרות הבעייתית באה ממקום של חרדה. הקרבה הגדולה בין האחים מאפשרת מצד אחד הכרות עמוקה ואהבה ומנגד היא מייצרת קנאה. מי רץ יותר מהר, מי מגיע ראשון למעלית, מי חכם יותר ולמי קנו את הרובוט המשוכלל ביותר – אלה רק מקצת התחומים עליהם מבוססת התחרות. זה מתחיל בבית עם האמא שרוצה להאיץ בילדים ושואלת “מי יגיע ראשון לדלת? או מי חזק יותר ועוזר לאמא?” ממשיך באח שאומר “גמרתי ראשון את ארוחת הערב” או “סיימתי ראשון להתקלח”, וממשיך בגן, עם החברים. לעיתים התחושות הקשות ביחסים בין האחים מתעצמות כשהאח הצעיר מאפיל בכישרונותיו על אחיו הגדולים.
לפעמים נדמה שהם לא מצליחים ליהנות באמת , כי מה שחשוב כל הזמן זה מה השני השיג, ובמה הוא טוב יותר. אנחנו, שעסוקים בעצמנו בתחרות על מעמד, יוקרה, כוח, ממון ועוד, רוצים שילדנו יהיו שונים. אנחנו רוצים שישתפו פעולה במקום להתחרות, שיתחלקו במה שיש להם ושלא ישוויצו, אבל יחד עם זאת לא היינו מתנגדים שהם יקבלו ציונים יותר טובים מהבן של השכנים וגם, אם אפשר, יקבלו גביע על הצטיינות או יבחרו לראשות מועצת התלמידים
תחרותיות אצל ילדים נובעת מתהליך שמגיע לשיאו בגיל 5-6, אז יש הרחבת גבולות העצמיות. הילד מתחיל ליהנות משימוש בכישורים הגופניים, הרגשיים והאינטלקטואליים המתגבשים בו בגיל הזה. מדובר בסופו של תהליך התפתחותי שמתרחש לאורך השנים ומאפייניו בולטים יותר לעין בגיל חמש, כי הם מופנים כלפי החברה שמחוץ לבית.
הורים רבים מתלבטים איך לנהוג בצאצא התחרותי שלהם?
התשובה היא שאין טעם לנסות לדכא את התחרותיות ההישרדותית, הטבעית, אלא צריך לברר מהי הבעיה הרגשית שממנה נובעת תחרות זו. המינון הוא הקובע, ואם נדמה להורים שהילד תחרותי מידי, אינו סובל הפסד או מתקשה בחברויות, יש לראות מה חסר לו, מה קשה לו לבטא ומדוע הוא לא מצליח למתן את עצמו.
מאידך ישנם ילדים שנמנעים מתחרותיות ולאו דווקא מתוך נטיית אופיים, אלא מתוך בלימה וריסון יתר של עצמם. גם כאן נצטרך להתערב כדי להשיב לילד את האינסטינקט ההישרדותי/תחרותי שלו. נטייה לדיכוי יצר התחרות אינו בריא כנטייה לתחרותיות יתר.
אז איך מעודדים ילד לתחרותיות במובן הבריא שלה? ילד שנמנע לגמרי מתחרות ושמהוסס לבטא את יכולותיו, אפשר לעודד בעדינות. לא לדחוף אותו לעשות משהו שמפחיד אותו. תחרותיות בריאה היא זו שמתקיימת באופן טבעי, אבל לא ממלאה את כל תמונת העולם.
גם ליחסים בין ההורים יש השפעה על רמת התחרותיות של הילדים: כשהתחרותיות מופיעה בגילים צעירים, סביר להניח שהיא מהווה מראה למה שקורה בבית. כשיש אווירה תחרותית בין ההורים, אפילו בקטע של מי צודק, מי מחנך טוב יותר, מי אהוב יותר או למי השפעה גדולה יותר – זה משתקף ביחסים בין הילדים במשפחה. חשוב מאוד להימנע מהשוואות בין אחים, כדי שכל אחד מהם יפתח את היכולות שלו. כשההורים מעודדים השוואות, זה שמפסיד תמיד ישנא את המנצח, בעיקר אם הכנסנו אותו לנישה של המפסיד. בנישה הזאת הוא תמיד יצפה לכישלון והכישלון יגשים את עצמו. גם המנצח ירגיש מאוים. כי אם מכל הישג שלו נעשה עניין גדול, הוא יתחיל לפחד שאם הוא לא ינצח לא נקבל אותו.
העובדה שההורים צריכים להימנע מהשוואה בין ילדיהם אינה סותרת את הצורך הלגיטימי של הילדים להשוות בינם לבין חבריהם. כך הם ממקמים את עצמם, וזה בסדר כי זה שלהם, זה בא מעצמם. זה יהיה לא נכון שזה יבוא מאיתנו.
הורים צריכים לתת להם גם כלים אחרים. ללמד אותם שכל אחד הוא שונה, שלכל אחד יש משהו אחר להציע ושהגלגל יכול להתהפך. היום אתה טוב יותר במשהו או שיש לך משהו שאין לאחר, ומחר זה יכול להשתנות. להקנות לילד ראייה רחבה יותר. ההשוואות והתחרותיות באים ממקום מאוד צר, כי בצמרת יש מקום רק לאחד ולכן תפקידנו להראות לילדים שיש מקום לכולם.
