כבר 8 חודשים שאנחנו בתוך תקופת הקורונה, תקופה ששינתה את מציאות חיינו בצורה דרמטית. ההשפעות של הקורונה על ילדים וודאי ייחקרו עוד רבות בהמשך, קשה עדיין להעריך מה יהיה האפקט של ההסתגרות של הילדים בתקופות הסגר בבית, ההתרחקות מהחברים שלהם, הלמידה מרחוק, הריחוק החברתי, החיים דרך הזום ועוד.
- בואו נבין-לתוך העולם של הילדים נכנס תוכן שעלול לעורר חרדה. מלים כמו : מחלות, מגיפות, בידוד, סגר, הדבקה, מוות, וירוסים…כל זה כל כך לא קשור לעולם של ילדים קטנים! חשוב להבין שגם אם הילדים בגיל הרך לא מבינים בדיוק את משמעות המלים הללו, הם כן חווים את המתח סביבן, את השינוי בחייהם, את חוסר הוודאות, ובעיקר את התחושות של ההורים שלהם במצב הנתון. ואלו שמבינים יותר, וודאי שהתוכן הזה עלול לעורר חרדה.
- מה התופעות בשטח?
נכון לעכשיו כבר ניתן לראות תופעות שונות של חרדה וקושי אצל חלק מהילדים:
- בגיל הרך: ניתן לראות ביטויי חרדה וקושי, או רגרסיות בשלושת מוקדי השליטה העיקריים אצל ילדים בגיל הרך : = אכילה = שינה = צרכים. *בנושא השינה- ניתן לראות קושי בהירדמות אצל ילדים, חזרה לדפוסים שהילדים כבר השתחררו מהם כמו הצורך להירדם רק כשההורים ליד, התעוררויות בלילה, סיוטים, וחרדות שקשורות לחושך. *בנושא האכילה– אכילה רגשית, ירידה בתיאבון, ובררנות. *בנושא הצרכים– רגרסיות בנושא פיפי וקקי אצל ילדים שנגמלו בשנה שנתיים האחרונות, חזרה להרטבת לילה אפילו אצל ילדים בגילאי בית הספר היסודי.
- בגילאי בית הספר היסודי: חרדות המופיעות בהתנהגות: *חוסר סבלנות ועצבנות *התקפי זעם *חוסר עניין בתחומי עניין שפעם היו חשובים לילדים, *התמכרות למסכים = תחושה של מציאות חלופית ואטרקטיבי = מהווים את השדה החברתי היחיד , כמעט, בגלל שאין בית ספר (מכיתות ד ומעלה)
*חרדות כלליות: פחד שיפרצו הביתה, פחד להיות לבד, פחד ממוות ועוד. חרדות אלו לכאורה אינן קשורות כלל לקורונה, אבל ייתכן שהן צפות עכשיו כי בתקופה הזו של הקורונה החוסן הנפשי הוא לא כהרגלו. והקורונה היא קרקע לדברים שקודם הילד הצליח להדחיק/לשים בצד, עכשיו כשהוא במקום רגיש מבחינת החוסן הנפשי שלו-זה עולה. בגלל שהקרקע לא יציבה.
כמו כן לילדים הגדולים, העצמאיים יותר, חסרים משאבי ההתמודדות כמו: פגישות עם חברים, חוגים ותחביבים שונים מחוץ לבית, חוסר יכולת לצאת להתאוורר ולבלות.
אז מה עושים?
- החזירו וודאות לילדים כפי יכולתכם: תנו לילדים שליטה על כמה שיותר דברים בחייהם. שליטה מרגיעה חוסר אונים וחרדה: תנו להם לבחור בכל הזדמנות שניתן.
- היו אופטימיים ושדרו אופטימיות: חברו אותם לכך ש’תקופות קשות עוברות’. לילדים אין פרספקטיבה ארוכה על החיים והם מתקשים להסתכל על זה כזמני ויעבור. פה ההשקפה שלכם יכולה להיות משמעות. ספרו להם, בקצרה , בעדינות, ובהתאם לגיל על אירועים לא קלים קטנים שעברתם ואיך בסוף התגברתם, התמודדתם והתקופה עברה.
- שוחחו איתם על התחושות והמצב: והיו אוטנטיים. “נכון, אף אחד לא באמת יודע מתי כל זה ייגמר. מתי יהיה בטוח לגמרי להסתובב בין אנשים ברחוב בלי מסיכה.. מתי נוכל לפגוש את סבא סבתא ולהתחבק איתם…לא יודעים. אבל אנחנו כן יודעים שאנחנו משפחה חזקה שיודעת להתמודד עם מצבים שונים, ואנחנו יודעים שכולנו ביחד נתגבר!”
- היו סבלניים: היו נכונים להתגמש בתחומים שבדרך כלל לא נדרשתם בהם: שבו לידם יותר לפני השינה, אם זה לא משבש את השינה שלכם הרשו להם להגיע למיטתכם לפעמים בלילה, השאירו אור קטן ליד החדר אם זה מקל על הילד וכדומה. על הנושאים שקשורים בצרכים ואכילה: התעלמו לחלוטין, אל תדברו על זה, היו קונקרטיים והשאירו להם את ניהול העניין. אם צריך סיוע בהחלפת הבגדים עשו כך, אם הילד לא מעוניין לאכול כל כך, אל תדברו על זה והיו ערניים לתופעה בהמשך. השאירו להם את השליטה ושדרו להם שאתם סומכים עליהם ויודעים שהם יחזרו לשלוט בצרכים.
- עודדו אותם: על מאמץ, על השקעה, על כוונה. ספרו להם על הצלחות ורגעי התגברות שלהם בעבר.
- חבקו אותם הרבה: מגע גופני וקשר עין חשובים מאוד.
- נסו ליצר עם הילדים ‘זמן לבד’ של כמה דקות מוגדרות רק שניכם לבד. זה יכול להיות עשר דקות שאתם מתמקדים רק בילד, לא חייבים לעשות משהו מיוחד, אלא לשבת רק שניכם, לשתות משהו טעים ולשוחח. אמרו לילד שזה זמן שאתם רוצים להיות אתו לבד, רק שניכם יחד. עשו מזה עניין!
עוד שני דברים חשובים!
- היו ערניים להתנהגויות מתמשכות או קיצוניות של הילדים אשר מתחילות להפריע לאיכות חייהם: אם הילד שלכם שוטף 30 פעם היום ידיים, מסרב לגעת באנשים, שומר מרחק גם מבני המשפחה, לא ישן בלילה, לא אוכל מספיק בצורה משמעותית, אפטי, עצבני מאוד, לא מגלה עניין בשום דבר, לא מעוניין לפגוש חברים בכלל ועוד, אלו סימנים למצב רגשי הדורש ליווי וטיפול נפשי לילד.
- שימרו על עצמכם! אנחנו עדיין במרתון למרחקים ארוכים, השגרה הנורמטיבית באמת עוד לא חזרה לחיינו, ואנחנו ההורים גם מלאים בדאגות רבות. דאגו גם לבריאות הנפש שלכם: נסו לצאת ולהתאוורר, לעשות ספורט, לקחת ‘הפסקות קטנות לנשימה במהלך היום כשצריך’, לפנק את עצמכם בדברים קטנים בהתאם ליכולת, לשוחח ולשתף את בן/בת הזוג, חברה טובה במה שעובר עליכם ובקשיים שלכם. חשפו דרכים להתאוורר. המטרה היא כפולה. גם כי אתם חשובים וגם כי הילדים שלכם מרגישים אתכם: הילדים הם סנסורים רגישים לכל התחושות שלכם ומהן הם מושפעים. אם ההורים בחרדה, בדכדוך, הם מרגישים את זה.
המשפחה היא מערכת, כולם משפיעים על כולם. כשאתם מתחזקים זה עוזר גם להם.
כתבה: נעמה וקסמן. עו”ס יועצת משפחתית בצוות מרכז מיכל דליות
