“ביתי בת 11, בכתה ה’, ולאחרונה צורפה על ידי חברותיה לקבוצת וואטסאפ של הכתה. התוודעתי לעניין כאשר שמתי לב שכבר שני לילות היא מתעסקת עם הטלפון עד שעה מאוחרת. שאלתי אותה לפשר ההתעסקות עם הנייד והיא נתנה לי אותו כדי שאראה במה היא מתעסקת. האמת? חשכו עיניי, ואני עצובה. עצובה מאד. עצובה על ילדתי הנהדרת והיקרה ועל כל הילדים שיש להם מכשיר חכם ביד והם חשופים לגועל נפש המתמשך הזה. ילדים בקבוצה נתנו זה לזו ולזה מידע על סקס, הארד קור, ביטויים מיניים, בקשות לשליחת תמונות עירום עצמיות…. ביתי ביקשה לדעת מה זה דילדו, היא שאלה אותי למה לדעתי יש בנים בני 15 בקבוצה הזו ואם באמת כל הוודקה שהם שותים (כי כך הם כתבו) גורמת להם להיות שיכורים ואיך מתנהגים שיכורים. היא ביקשה להבין מה זה סרט כחול ומה זה 69. היא לא הבינה מה זה אנאלי ומה זה אוראלי… הסתכלתי על בעלי היקר וראיתי את הכאב בעיניו. ביתנו הבכורה רק בת 11 וכבר היא, וגם אנו, נדרשים להתעסק בדברים שמתאימים לגיל 16 או אפילו יותר. וזה לא שאנחנו נמענים מלעסוק במין, בחינוך מיני, בהעברת ערכים של כבוד לאחר, במידע על אהבה ויחסים. יש לנו ארבעה ילדים והם לא נולדו מרוח הקודש ואין לנו שום רתיעה מלהסביר לבנות ולבנים שלנו על דרך מימוש האהבה. אבל בגיל 11? ועם כל ההסברים על הסטיות המיניות? זו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת במין בשיח עם ביתי, אלא שלא כזה!
“מכתב עצוב, מכתב מטריד, מכתב שצריך שכל אם ואב יכירו כדי לדעת במה נשטפים ילדיכם התמימים. אני קוראת לכל אחת ואחד מכם להיות ערים לתכנים אליהם ילדיכם נחשפים. זה שם, בכף ידם, ואם אתם לא בסביבה אלו יהיו הערכים וזה יהיה המידע עליו הם יגדלו.
להיות בסביבה זה אומר: 1. להתקין תוכנות חוסמות מידע קשה, מיני, אלים. 2. לפתח שיח עם הילדים. להתחיל עם זה בגיל שש כדי שהם יפנו אליכם בגיל עשר. 3. לא לאפשר לילדים חסימה של הנייד. הטלפון החכם הוא לא אי או בועה בחיי הילדים, אלא חלק מחייהם אליו אתם רוצים גישה. 4. לתווך לילדים נושאים אליהם הם נחשפים כדי שישמעו את קולכם באותו נושא ולא ישארו רק עם המידע הגס והאלים. 5. לחנך , לחנך, לחנך. להעביר ערכים של כבוד עצמי (הגוף שלי ברשותי) ושל כבוד לאחר (לא לעשות לאחר מה שאינו נעים לי ואינו מוסכם עליו). 6. לדבר עם הילדים. לשבת לארוחות משותפות ולהתעקש לקחת חלק בחיי הילדים, גם אם הם עושים פרצופים.
שימרו על האוצרות שלכם קרוב קרוב אליכם !!
